ראשית, וידוי. בפעם הראשונה ששמעתי את צירוף המילים "מחברת חכמה - קלמר פעיל" עליתי לעליית הגג על מנת לחפש את המדים ותיק הגב, הייתי משוכנע שמדובר בתרגיל גיוס.
אך מסתבר שלא כך הוא הדבר, צירוף המילים הנ"ל הופיע ברשימת הקניות לכיתה א.
לשווא חיפשתי אחר "אלפוני" וסיפורי "דנה נמה, דנה קמה".
היום, רשימת הקניות נראת כמו פנקס ססמאות לתרגיל גיוס. אז מה זו בעצם מחברת חכמה? אם המחברת חכמה, מה זה אומר על שאר המערכת?
מסתבר שמחברת חכמה זו מחברת שבנוסף לשורות, מסומנות בה גם עמודות (מישהו הזכיר משבצות?) הרעיון הוא שהתלמיד יכתוב כל אות במשבצת אחת וכך ילמד לכתוב כל אות במקומה.
קלמר פעיל, לעומת זאת, הוא קלמר פשוט, אך מלא בצבעים, מחקים עפרונות וכיוצא בזה. ונשאלת השאלה, מדוע נקרא "פעיל"? אני מניח שהתשובה היא על מנת שלא יתבייש ליד המחברת החכמה.
אולי הקלמר הפעיל יעזור למחברת החכמה ללמוד את לוח הכפל שהרי הילדים היום לא לומדים כפל בעזרתו, אלא סופרים נקודות על גבי חיפושיות. אני מוכרח להודות, כאשר ראיתי את שיעורי הבית שלהם, גם לי היה קשה להבין מה נדרש מהם ומה רוצות החיפושיות (ואני לקראת סיום תואר במתמטיקה), ובכן, מה בעצם אני מנסה לומר?
התחושה האישית שלי, כהורה, היא שעל הילדים בכתה א' מוטל עומס מקצועות גבוה מאוד שבסופו של דבר, פוגע בהישגיהם.
איזו סיבה יש ללמוד 6-7 מקצועות בכיתה א'? הרי בסוף היום, המחברת נשארת חכמה והתלמיד מבולבל, ההורים מכינים שיעורי בית יותר מהילדים והילדים עצמם מתוסכלים מלימוד מגוון מקצועות שאינו תואם לגילם.
הייתי מצפה להתמקדות במקצועות הבסיס, קריאה, כתיבה וחשבון ולהשקעה בהם. כיצד מצפים מילד בן 6 וחצי להבין ולפתור תרגילי חילוק כאשר כל לימודי הכפל שלו כללו שבוע של ספירת נקודות על גבי חיפושיות???
לפני שמאריכים את יום הלימודים, לדעתי כדאי לחשוב מה עושים בשעות הקיימות וכיצד ניתן לנצל את המירב מהן.
